ריץ' פרונינג, בעל התואר The Fittest Man on Earth, לקח את משחקי הקרוספיט בשנה הרביעית ברצף. על הדרך של ריץ' וההיסטוריה שלו כאתלט הקרוספיט הכי מוצלח שההיסטוריה ידעה עד כה – ומה כולנו בתור מתאמנים יכולים ללמוד ממנו.
תעודת זהות
ריץ' פרונינג ג'וניור (כעת בן 27) נולד במקור בעיירה בשם מאונט קלמנס במישיגן. הוא עבר לעיירה קטנה בשם קוק-וויל שבטנסי, ושם התחנך ולמד בתיכון המקומי.
ריץ' עסק בספורט כבר מגיל צעיר כאשר בתיכון שיחק בייסבול ופוטבול. בשנת 2005 הוא קיבל הזדמנות ללמוד במכללה אזורית על בסיס מלגת אתלט בענף הבייסבול, אך דחה את ההזדמנות ועבר ללמוד חינוך גופני במכללה אחרת בטנסי. במקביל ריץ' החל לעבוד בתור כבאי אש, כחלק מעבודתו בה הוא נדרש לכושר גופני – ב-2009 הוא גילה את הקרוספיט בתור שיטת אימון (לפני כן ריץ' עסק באימונים בסגנון פיתוח גוף).
עד כמה שידוע לנו, לריץ' אין היסטוריה של אתלטים במשפחה, עם זאת, חשוב לציין שהוא גדל בחווה של הוריו ולכן מעבר לפעילות הספורטיבית שלו היה רגיל למאמצים פיזיים לא פשוטים. סבו וסבו היו איכרים גם כן, וריץ' מעיד על כך שבהתאם במשפחתו כיכבו ערכים של עבודה קשה.
פרונינג טיים – 2011-2013 בתור ספורטאי קרוספיט מקצועי
פרונינג הגיח לתודעה של מתאמני השיטה כאשר לקח שלוש שנים ברצף את האליפות. 2011 הייתה השנה הראשונה, כאשר הופיע במשחקי הקרוספיט בתור מתחרה אנונימי יחסית תוך כדי שהוא מחסל אימונים בעקביות ובקור רוח הידועים לו כאשר סרט ה-"רמבו" הידוע מעטר את מצחו.
משם התרחיש די ידוע ולמעשה אפילו מעט משעמם בצורה מטרידה – פרונינג הפך להיות אימת האתלטים במשחקים, מעין פריק גנטי שלא ניתן לנצח, וגם שנדמה שהוא מפסיד – הוא פשוט לא. עם זאת, לריץ' הייתה התפתחות מעניינת בתור אתלט תחרותית, ובהחלט ניתן לראות כמה קווים להתפתחות שלו.
חבלים וחבורות – משחקי הקרוספיט של 2010
עובדה מפתיעה: ריץ' לא התחיל את הקריירה התחרותית שלו בתור מנצח. למרות שמקום שני הוא לא בדיוק הפסד – ריץ' ספג הפסד צורב במשחקים של שנת 2010. במקצה שכלל חזרות מרובות של טיפוסי חבל, ריץ', אשר לטענתו חונך על ידי אביו לא להשתמש ברגליים בעת טיפוס על חבל (".Don't use your legs, it's the sissy way!") כשל לבצע את החזרות, כאשר באופן צפוי הכוח שלו נגמר מטיפוס עם ידיו בלבד. לאט לאט, הפער שפתח מול המתחרים האחרים הצטמצם, עד שנשאר מאחור בחוסר אונים.
זוהי הפעם הראשונה למעשה, שמישהו הצליח לעקוף את פרונינג בתחרות שלמה. והפעם האחרונה. ריץ' נשבע לעצמו שההפסד לבל יעבור, וכמו מכונה משומנת עבד על החולשה שלו עד שלא היה לה זכר. למרות התחרות הגודלת כל שנה, המוטיבציה של ריץ' להצליח בתור אתלט במשחקים הצליחה לגדול ביחד למרות הכישלון שנאלץ היה להתמודד איתו.
שגרת אימונים – או – "מה לכל הרוחות הסוד שלו?"
התשובה לכך היא שפשוט אין. בכל הראיונות שנערכו עם ריץ', הוא סיפר שהדבר היחיד שלכאורה עקבי במשטר שלו, הוא דגש על כוח, כאשר הוא לא מוותר על ימים קבועים עבור תרגילי לחיצה, דדליפט, וסקוואט ואיך לא – הנפות אולימפיות למינהן. בתור לקח עבורנו, זה יכול לומר שני דברים:
1) אימוני כוח משתלמים בהחלט, בטח שברמות הגבוהות של הכושר הפונקציונלי התחרותי.
2) כפי שרבים אומרים – "רוצה להשתפר בקרוספיט? עשה קרוספיט". ריץ' מוכיח שבאמצעות אינטואיציה בריאה ויכולת הכרה עצמית (שאלה שני דברים שכמובן צריך ללמוד ולא כל אחד אתלט ניחן בהם מההתחלה) ניתן להרכיב אימונים שעונים על הצרכים של הפרט ותוקפים את החולשות שלו, תוך כדי שמירה על וריאציה גבוהה בתרגילים ובנפחים.
המשחק המנטלי, קצביות וישו
אתלטים בכל ענף ספורט, ככלל, ניחנים בכוח מנטלי ואיתנות בפנים אתגרים פיזיים. אין פלא שתכונה זו לא פסחה על ריץ'. עם זאת, יש כאן התכתבות עם מאפיין נוסף באימוני כור פונקציונלי, שהוא קצב העבודה. לא רק שריץ' מסוגל ברמה המנטלית להכריח את עצמו ללכת את הקילומטר הנוסף מעבר לגבול היכולת – הוא יודע בדיוק איך לשמור את עצמו כך שהעבודה שלו תהיה קצבית וקבועה. מה שצריך כוח מנטלי והמון יכולת שליטה עצמית.
ניתן לראות זאת בבירור באימון 14.5 מהאופן של השנה האחרונה; שימו לב למתודיות והדיוק בחזרות – הוא יודע לנוח בלחיצה של הטראסטר ובין התרגילים – לנוח בדיוק לכמה שניות ובאופן מדוד ביותר. מעבר לכך, והוא לעולם לא מגביר קצב ממה שהוא הגדיר לעצמו, כאשר הוא לא נותן לעצמו להאט או להאיץ, גם אם עוקפים אותו. מאפיין נוסף לעבודתו היא היכולת שלו לים לב להיכן המתחרים מולו נמצאים ובהתאם לדעת האם כן כדאי לשבור את הכלים ולדחוף מעבר.
כאשר מדברים על המשחק המנטלי של ריץ', כמובן שאי אפשר שלא לכתוב על האמונה האיתנה שלו: ריץ' הוא נוצרי אדוק – מלקרוא פרקים כל בוקר, לכנסייה בימי ראשון. האמונה שלו ממלאת מקום חשוב בכל הקשור למוטיבציה הגבוהה שלו – לא תמצאו ראיון אחד שלא מוזכר בו ישו, על גופו מקועקע פסוק מהברית החדשה – Galathians 6:14 (שכמעט הפך למעין סמל מסחר כאשר הוטבע על מכנס של רוג פיטנס). ואפילו ריץ' בעצמו מאמין שהוא ניחן בכישרון שניתן לו על ידי האל, ואת ההצלחה שלו הוא מקדיש לו.
מה זה אומר עלינו בתור מתאמנים? נראה שמטרה ברורה שחשובה לנו, תסייע באופן לא מפתיע בהצלחה שלנו באימונים. ואם נראה אתלט ישראלי שחזק ביהדות כמו ריץ' זה יהיה בהחלט מדליק.
בחלק הבא, נבחן את הביצועים של ריץ' במשחקים האחרונים ונראה מה עבד לו ומה פחות – ואיך כנגד כל הסיכויים לקח את האליפות בשנה הרביעית.
יש משהו מדהים והכי חשוב בכל ההישג שלו..כמו גם של קאמיל. וזה הצד המנטלי!!!
זה חייב להיות עמוק יותר מאשר אמונה וכדומה אלא איזה עבודה הוא / הם עושים לאורך כל השנה בפרט לקראת התחרות ובתקופתה. זה הסוד השמור שהכי חשוב "לגלות".
מעבר ליכולות מדהימות שאותן הראה בתחרות האחרונה, מדהים יותר העבודה העצמית הזו.
קאמיל למשל, אם זכור לי נכון, גירדה מלמטה את העשיריה הראשונה. זו חתיכת קפיצה.