על הכתבה: כתבה של Drew Crandall במקור, מאמן של Misfit Athletics, שהביא אישור לתרגום הכתבה. הכתבה הרגישה לי מאוד רלוונטית, במיוחד אחרי האופן ואחרי שעות של "לחשוב איך לחלק" חזרות ואימונים.
כמה דברים לפני שנתחיל…
מי זה פיוקי?
פיוקי הליצן הוא קמע של קרוספיט, הלייצן שפוגשים אחרי שדוחפים את עצמנו מעבר לגבולות שלנו בזמן האימון. "הליצן הנחמד שפוגשים אחרי שהאימון היומי פותח לך את התחת".
פיוקי מת.
אתם הרגתם אותו.
אני עזרתי.
כולנו הרגנו אותו.
בעידן שלפני האופן הדברים בשביל קרוספיטרים היו פשוטים. אימון אחד ביום, שאתה נותן בו את כל מה שיש לך, מעביר את ה-24 שעות הבאות בלהשתקם ויוצא לאימון הבא. פיוקי לא היה קשור רק ללרוקן את תכולת הבטן שלך לדלי מגנזיום הקרוב, אלא גם לשאלה: "כמה רחוק אתה באמת יכול לדחוף את עצמך היום?"
האם תקבל את כל טיפת השיפור מתוך האימון הקצר הזה? האם אתה מוכן להישרף בסיבוב הראשון או לקרוע את הידיים ולהמשיך באימון? תמצאו מישהו מאותה התקופה של קרוספיט ותשאלו אותו איך זה היה. בטוח שתקבלו תשובה מעניינת. אז מה השתנה? האם יש מכנה משותף בין עידן טרום האופן לבין מה שהפך לאובססיה האחרונה שלנ?
אז מה קרה?
הקרוספיט אופן התחיל יחד עם משחקי הקרוספיט. הכאב, התחרות והחברות היו כל מה שהיינו צריכים בשביל לבנות קהילה בינלאומית שאנחנו כל כך אוהבים. היו כאלה שהקשיבו למרשם המקורי של קרוספיט והגיעו להתחרות עם מיומנות ושליטה בתנועות ששמו אותם קילומטרים לפני שאר המתחרים. כולם הביטו מהצד בזמן שהספורטאים הללו פתחו פער מהשאר, ללא תלות באלמנטים שמשחקי הקרוספיט זרקו עליהם. רמה חדשה זו של תחרות הביאה להערכה מחודשת של סדרי עדיפויות לספורטאים ומאמנים. לא היה לך סיכוי בספורט אם לא היית יעיל בכל התנועות. אנחנו לא סגורים בדיוק על מה הלך שם אבל אובססיה חדשה נולדה. במקום לחשוב על איך אני עושה את האימון הזה קשה יותר התחלנו לחשוב על איך לבצע אותו יעיל יותר וקל יותר.
למה אנחנו צריכים אותו?
כמות הראיות את השינויים הפסיכולוגיים שחלו ב-"עידן הפיוקי" הן מדהימות. רמה זו של מאמץ פיזי עם תזונה מסודורת עם Couplets (אימון עם שתי תנועות כמו 'Fran') ו-Triplets (אימון עם שלוש תנועות כמו Helen) חמש שש פעמים בשבוע הביאו אותנו לתוצאות שבנו את הבסיס של קרוספיט. החלק השני (עבודה על יעילות בתנועות) של הסיפור לא היה קיים ללא היעילות של הראשון. כל פעם כשאתה מוכן לקחת צעד נוסף אל תוך האש, קרוב יותר ללפגוש את פיוקי, אתה מבין שיש עדיין מחסומים לשבור בהמשך. אמנם זה מפחיד, זה גורם לך להבין מה אתה באמת מסוגל. זה גם חשוב כדי להבין האתלטים שבטופ גם סובלים, הם פשוט לא מוסיפים לסבל בלהיכנע לו.
איך להחזיר אותו?
אחת האבולוציות של קרוספיט היה המעקב אחרי תוצאות מוחלטות. משקלים, זמנים וחזרות הפזורים במודלים שונים של זמן ומרחב, אתרי אינטרנט ואפליקציות. זה הביא לכך שהתחלנו לחשוב אך ורק על תוצאה סופית ואיך לשפר אותה, מה שהביא אותנו לדרכים לחלק את האימונים בשביל לשמור על דופק נמוך יותר וכו'. כדי להחזיר את פיוקי אנחנו צריכים להיות מודעים לדברים שאי אפשר למדוד. איך זה הרגיש להחזיק 1,600 קלוריות לפני כניסה לסט של פאוור סנאצ'? האם יכלתם לנשום בקטלבל סווינג אחרי ריצת 400 ב-1:20? אלה הדוגמאות למידע הקבור באימונים היומיים שלנו. אני בטוח שהרבה מכם חושבים שהם יודעים את התשובות לשאלות אלה אבל אני מבטיח שאם לא נכשלתם פעם אחר פעם כי הלכתם רחוק מדי, אין לכם שמץ של מושג.
דרך חזרה לאינטנסיביות שמובילה לתוצאות תהיה קשה נורא לאלה שהעבירו המון זמן בלעבוד על טכניקה מושלמת וחישובי זמנים ומעט זמן בלשכב על הרצפה עם כאב, חוסר חמצן ומחשבה "האם אני מתישהו ירגיש נורמלי שוב?".
מפה אנחנו נעבור לחלק השלישי של אובססיות קרוספיט: טשטוש הגבולות בין שני הפרקים, אחד – אינטנסיביות ופיוקי, והשני – טכניקה ויעילות.
האיזור האפור
אנחנו הכרנו את הכוחו של פיוקי ואת הבעיה עם התמקדות צרה. אנחנו הכרנו גם שעולם היעילות בתנועות יכול להזניק את האתלט לשיא של המשחק שלו או להפך למשוך אותו למלקודת של האטה באימונים לעתים קרובות מדי.
ההפכים האלה מייצגים חשיבה של "שחור ולבן". אחד פה, השני שם, תעשו את הבחירה שלכם. אנחנו צריכים להבין שאין בלעדיות על האובססיות האלה. האיזור האפור באמצע מייצג את הגרסה שאתה כאתלט רוצה להיות, לא משנה באיזה צד אתה נמצא כיום. יהיו כאלה שיצטרכו להפוך את הכתבה הזו ולשדרג את ארגז הכלים שלהם (להשקיע בללמוד תנועות יעילות), אבל עבור רובכם זה הזמן לפגוש את פיוקי.
זה הולך לכאוב.
זה הולך לקחת זהמן.
זה הולך לעבוד.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.