הנה לכם סיטואציה: עונת הקיץ הקרוספיטרית מתחילה ויחד איתה, משחקי הקרוספיט. חמישה ימים של עיניים דבוקות למסך במטרה לצפות בטובי המתחרים בעולם, נלחמים על מקום בפודיום. אנו ניזונים מהטירוף של הגיימס ומגלמים אותו לתוך המוטיבציה שלנו ומחליטים שגם אנחנו, רוצים להעלות הילוך. הבעיה: יש פער גדול מאוד בין המצוי לרצוי, ולוקח זמן לצמצם את הפער הזה.
יש מספר גורמים שצריך לבחון ולהתייחס אליהם, לפני שהולכים ומכריזים על מטרות לשנה הקרובה:
- יכולות: כוח ומספרים בהרמת משקולות, יכולות הג'ימנסטיקס והכושר האירובי של המתאמן.
- אורח חיים: האם מדובר במתאמן שעובד משרה מלאה ומתאמן ארבע פעמים בשבוע או שמדובר במאמן שחייו נסובים סביב האימונים?
- ריאליזם: נכון שצריך לחלום, אבל צריך גם מודעות עצמית. עד כמה היעדים האלה עומדים במבחן המציאות?
- אופי: שמתגלם דר התמדה בתכנית אימונים ובספורט ככלל.
קורה לא מעט שאחרי הגיימס מתחילה תקופה שבה הרבה מתאמנים רוצים להעלות הילוך ורוצים להתחרות ולהגיע לתחרויות המובילות באיזור. בין אם זה ל-RFA או לגיימס – סביר שמאמן ישמע הכל. וכששומעים כזה דבר – חשוב לשים מראה מול האדם.
אם נחזור שוב לאותן קטגוריות שהזכרנו למעלה, אז בשביל לבחון אותן כראוי, נרצה לשאול את השאלות הבאות:
– האם אתה קרוב לסטנדרט הממוצע של אותם ספורטאים שמולם אתה מעוניין להתחרות?
– האם אורח החיים שלך מאפשר לך להשקיע מספיק זמן ואמצעים בכדי לעשות את קפיצת המדרגה הרצויה? (כגודל התחרות, כגדל ההקרבות).
– האם המטרות שהצבת הן בכיוון ומספיק ריאליות? לדוגמה, אם אין לך גמישות לבצע חזרה אחת של אוברהד סקוואט, כנראה שיהיה בעייתי להתחרות במצב הזה תוך חצי שנה.
– האם אתה מחזיק באופי הבנוי לתחרויות? האם אתה מוכן להשקעה המנטלית הדרושה רק בכדי להשתתף בתחרות? (עמידה בלחצים, התמודדות עם כשלונות).
כדי לאזן את הפסימיות, רק אגיד שאני מאמין שניתן להגיע למטרות בקגוריות האלו (כל עוד שאלה עומדות בגבולות ההיגיון). אבל הפקטור הגדול הוא זמן.
לראות את הקצה על מסך הטלויזיה
הספורטאים שאותם אנו רואים על מסך הטלויזיה, אלה שנותנים לנו את המוטיבציה שלנו, מגיעים כבר עם וותק. גם טירוני הגיימס (ה-"Rookies") מתאמנים לא מעט שנים, עם רקע בענף ספורט אחר. חייבים להבין שהרמה שלהם ביכולות השונות כבר מבוססת מניסיון של שנים עברו, ולמאמן נותר רק לחדד ולסגור פינות. לחלקם יש ניסיון בתחומים מסוימים, שמקנה להם את האפשרות לעבוד על מרכיבים אחרים במשחק שלהם, שלא עונים לדרישה ובכך "חוסכים" מזמן ההכנה הדרוש להם.
ככל שיש יותר אלמנטים שמציכים התייחסות, כך גדל הצורך בזמן.
וכששמים את המראה מול אותו אדם, השאלה הגדולה שהוא צריך לענות עליה היא: "האם אני מוכן להשקיע את ה-X שנים הבאות שלי בניסיון להגיע למטרה שלי".
פרייז'ר אמר בראיון הניצחון שלו בגיימס: "אתם רואים את הקצה, את הכמה ימים שבשבילם אני עובד כל השנה".
אם הוא עובד קשה כל השנה, אז כדי לצמצם את הפער שבינכם לספורטאים שלרמה שלהם אתם שואפים להגיע, אתם צריכים לעבוד עוד יותר קשה.
ולעומת זאת, מה שקורה בדרך-כלל הוא שמתאמן מתחייב למטרה ספורטיבית כלשהי. ואז, עובר חודש, נעלמת המוטיבציה, מתבזבזים כספים ומשאבים מנטליים (גם מצד המתאמן וגם מצד המאמן), ואז מפסיקים המאמצים וחוזרים לשגרה של בדיוק מה שהיה לפני.
אז כדי לחסוך את זה, שימו מראה, ועשו תיאום ציפיות עם עצמכם. נסו להבין אם מה שאתם חושבים שאתם שואפים אליו – הוא במקרה גם מה שאתם באמת רוצים.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.