2ראשית אקדים ואומר, זהו אינו מאמר תגובה למאמר של שי גרינברג. אלא, ראייה נכונה יותר של הדברים.
קרוספיט לא נולד כספורט. קרוספיט נוצר כתכנית/שיטת אימון על מנת לעזור לאנשים (אנשי כוחות הבטחון בארה"ב ליתר דיוק) לבצע מטלות פונקציונליות ביתר קלות. מטלות שהם פוגשים בהם בחיי היומיום שלהם. בד בבד עם הצלחתו המסחררת בהשגת המטרות התפצל הקרוספיט לשתי יישויות. האחת – קרוספיט כספורט (ספורט הכושר) והשניה – כתכנית אימונים ל-GPP , General Physical Preparedness (בתרגום חופשי, מוכנות פיזית כללית). בלשוננו, כושר גופני נרחב. מי שאינו מבדיל בין שתי הישויות הללו או בטעות משלב אותן יחדיו (ללא כוונה תחלה) סופו ש-"דמו בראשו".
לא ארחיב בנושא זה, ההבדלים בין השתיים, מעבר לציון העובדה הפשוטה: הסיכון בספורט מקצועני השגי קיים ואיננו מבוטל. קרוספיט, קטלבלס או כל אימון פונקציונלי אחר מבוצע ברמות אלו איננו יוצא דופן. מחקרים שנעשו בארה"ב הראו שהיקף הפציעות בקרוספיט עומד על כ-3 לכל 1,000 שעות אימון (זהו המדד). היקף זה איננו שונה מבהתעמלות למשל או בהרמת משקולות וקטן בהרבה מבענפי ספורט מגע (היאבקות, MMA), פוטבול ורוגבי. אבל מה שמפתיע באמת הוא ששיעור הפציעות גם איננו שונה משמעותית מאימוני הכושר בהגדרתם הרחבה (בעיקר אימונים בחדר כושר וריצה). הסיבה נעוצה, כנראה, באוכלוסייה המבצעת אימוני כושר גופני כללי במסגרת עצמית וללא השגחה וכתוצאה מכך לעיתים בטכניקה לא נכונה, רמת עומס שאינה מתאימה וכו'. בעוד שאימוני קרוספיט וקטלבלס מתבצעים בדרך כלל בקבוצות מבוקרות ומודרכות אישית כך שנושא הטכניקה ו/או העומסים מטופלים היטב. בכך סיימתי את עניין הסטטיסטיקה.
אחת מהגדרות שיטת קרוספיט, וגם קטלבלס כאימון פונקציונאלי, שהן בראש וראשונה אימון ליבה (Core). מערכת שרירי הליבה מורכבת מקבוצות רבות של שרירים קטנים כגדולים העוזרים ומאפשרים לנו לנוע בכל מישורי התנועה. קרי, בצורה פונקציונלית (ביצוע מטלות יום יום). רב התנועות הפונקציונליות מורכבות ותלויות במידה מירבית בשרירי הליבה. אילולא מערכת שרירים זו היינו, כנראה, עדיין הולכים על ארבע.
חלק ממטלות היום יום שלנו הינן ממש שגרתיות (לקום, לשבת, ללכת, לרוץ, לשאת דברים) וחלק פחות (הרמת עומס מהרצפה או מעל הראש, מעבר מכשול כזה או אחר וכו'). מטרת האימון הפונקציונלי הינה להפוך אתכם מוכנים יותר לעמוד בכל משימה פונקציונלית בסיסית בצורה נוחה יחסית. ואם מדובר בקרוספיט, אזי זוהי יישות תכנית האימון ולא קרוספיט כספורט.
הנפות אולימפיות במוט או הנפות בקטלבלס או משקולות בהחלט עוזרות לנו, דרך אימון וחיזוק מערכת הליבה, להפוך את חיינו לקלים יותר ובריאים יותר. שרירי ליבה חזקים הינם ערובה (כמעט) לגב ועמוד שדרה בריאים. עם זאת חשוב לציין, ההנפות האולימפיות ואימון הקטלבלס חייבים להילמד בצורה יסודית, הן טכנית והן מבחינת עקרונות האימון הגופני המקובלים. חייב להיות הגיון וחייבת להיות תכנית בעלת ראיה לטווח ארוך באשר לכל הקשור ללימוד ואימון האלמנטים הללו. קרוספיט, הנעשה נכון, איננו מושתת על אימונים עצימים ומרובי חזרות בלבד. נדבך אימון הכח והחוזק, בין אם נעשה עם מוט או עם קטלבל, הינו אינטגרלי ובלעדיו הדרך לפציעות קצרה מאד. חייבת להית תכנית ברורה הכוללת תדירות, מספר סטים, מספר חזרות (נפח), עומס והדרגתיות.
הדרגתיות – מילת המפתח ועקרון בסיסי באימון גופני. בפשטות ניתן לומר: על מנת שהגוף יגיב בשיפור (פיצוי יסף) יש להעלות את עומסי היסף באופן הדרגתי. מכיון שהגוף שואף להסתגל לעומסים המוטלים עליו, עליו להתאמן בעומסים גבוהים יותר הדרגתית ממה שהורגל אליו. כל עוד נשמור על העקרונות הללו (לשם כך נדרש מאמן עם ראש על הכתפיים) לא ייגרם שום נזק.
עקרונות אלו שרירים וקיימים גם בקרוספיט וגם באימון הקטלבלס. כל עוד שומרים על הכללים הללו אינני רואה שום סיבה, מדוע אדם הרוצה להיכנס לכושר בצורה יעילה ובריאה לא יגיע לעשות קרוספיט או אימון קטלבלס. להפך הוא הנכון.
קרוספיט מתאים לכולם. פשוט יש לצרוך אותו בתבונה.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.