אני מקדים ומדגיש שזה לא עוד פוסט רגיל. זה פוסט שנכתב במטרה להניע את הקוראים שלו לפעולה.
בכל שנה מתקיימות בישראל מאות תחרויות ריצה, רכיבת אופניים, שחייה, טריאתלון ואחרות. התעשייה הזו, הכוללת את חברות ההפקה, חברות הביגוד וההעלה וכדומה, מגלגלת מאות מיליוני שקלים אשר יוצאים מכיסם של הספורטאים המבקשים להתחרות. את ה"שכר" הניתן לספורטאים על השקעתם אתם מכירים מצוין: האדרנלין של התחרות, תחושת הסיפוק וההגשמה העצמית, שיפור שיאים אישיים וכו'. כמי שרודף, תרתי משמע, אחרי כל אלו במשך לא מעט שנים, אני בהחלט חושב שמדובר על מטרות ראויות בפני עצמן. אלא שיש אפשרות לשלב אותן עם "שכר" נוסף. דמיינו תרחיש שבו כל ק"מ שאתם גומאים מעניק עוד יום נופש או חבילת בגדים לאחד מ-5,700 החיילים הבודדים המשרתים כיום בצה"ל, או מקדם בצעד אחד נוסף את המחקר למציאת תרופה למחלת הALS. נכון שזה היה מספק אתכם יותר מעוד ריצה שתכליתה מסתכמת בלהגיע לקו הסיום?
בשנים האחרונות הולכת וגוברת בעולם תופעה אשר מחברת בין אירועי ספורט למסעות התרמה וגיוס כספים למטרות נעלות. הקונספט של זה פשוט: כל קילומטר שהמשתתפים רצים, רוכבים או שוחים בתחרות, עוזר לעמותה או למטרה הנבחרת על ידי המשתתפים עצמם.
בישראל שלנו, אנחנו עדיין משתרכים מאחור בתחום הזה. לאחרונה קמו מספר גורמים ואנשים שמבקשים לשנות את המצב. במרץ 2013, בחור אנרגטי ובעל חזון בשם דידי נישליס הרים את "צאו לרוץ" בחיפה. קרוב ל-4,000 משתתפים מכל הארץ לקחו חלק בהפנינג הריצה וביצעו ל פחות מ- 11,130 סיבובים של המסלול שתורגמו ללמעלה מ-450,000 ש”ח לתרומה לציוד מציל חיים לבי"ח רמב"ם בחסות הקרן לידידות! ישנן אפילו אפליקציות אשר עוזרות לסיפור כמו הפיתוח הישראלי QTR, אשר נוצר בהתנדבות ע"י חבריו של שי ראשוני ומאפשר לתרגם קילומטרים של ריצה לכסף אשר נתרם לעמותת Prize4Life אשר עוסקת במציאת תרופה ל-ALS. לקראת ריצת 100 הקילומטרים שלי בסובב עמק 2013 פיתחתי בעזרתו של גבריאל גרינברג אפליקציה דומה לחיילים בודדים.
אז איך מממשיכים לדחוף כאן את הנושא? הסיפור לא מסובך כפי שהוא נשמע. כיום ישנם עשרות פתרונות טכנולוגיים שיפשטו את הליך איסוף הכספים. צעד נוסף חייב לבוא מכיוון החברות המסחריות. במהלך השנה האחרונה פניתי ללא מעט חברות בבקשה להירתמות לנושא. חלקן הושיטו עזרה בשמחה בעוד ואחרות סובבו את גבן במהירות. אישתי תמיד אומרת שישנם שני דברים אשר מגדירים אותך כבן אדם: הסבלנות שלך כשאין לך כלום והגישה שלך כשכבר יש לך הכל. אסתכן ואומר שהחברות המתפרנסות מהתשוקה שלנו לספורט נוטות לצד שכבר יש לו הכל. לדעתי זוהי חובתן לסייע כפי יכולתן במיזמים שכאלה. והלחץ מהכיוון שלנו יוכל רק לעזור בעניין.
השורה התחתונה – אם קהילת הספורטאים ועל אחת כמה וכמה קהילת הקרוספיט בישראל תחליט להתגייס לנושא, למצוא תכלית לעשייה הספורטיבית ולגרום לכך שהזיעה שלנו תסייע גם לקדם נושאים חשובים, נייצר כאן מציאות שבה באמת כולם ירוויחו. גם העמותות הצמאות כל כך לסיוע והאנשים הנתמכים על ידי העמותות הללו, גם החברות המסחריות שישפרו משמעותית את תדמיתן בעיני קהל היעד שהן מבקשות להגיע אליו, וכמובן שגם אנחנו, הספורטאים. במהלך שתי המשלחות האחרונות לטאף אדר הרגשתי על בשרי את ההבדל בין "סתם ריצה" או אירוע ספורט לבין ריצה עם משמעות. בעזרת חברים, בני משפחה, תורמים מחו"ל וזרים מוחלטים גייסנו באמצעות שלושת המשלחות הישראליות לטאף מאדר קרוב ל-15,000 שקלים לעמותה לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ז"ל! אני יכול להבטיח לכם שתחושת הסיפוק אחרי ריצה שתורמת גם לאנשים ולמטרות שאינן נוגעות רק באדרנלין האינדיבידואלי שלך, נשארת איתך עוד הרבה מאוד זמן אחרי קו הסיום.
סוף דבר: "טוב לתת כשנשאלים, אך טוב יותר לתת מבלי להישאל – לתת מתוך הבנה" (-ג'ובראן חליל ג'ובראן).
אין סיבה שתמנע מאיתנו להדביק את שאר העולם בתחום ולמנף את האירועים הספורטיביים כדי לתת מבלי להישאל. כולנו חייבים להמשיך לרוץ ולהתאמן. כולנו נרוץ טוב יותר אם נדע שלריצה שלנו תהיה גם תכלית אמיתית.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.