האם הרווחתם את נעלי הרמת המשקולות שלכם?

האם אני מרים מספיק טוב? וכמה אני צריך להרים בשביל להתחיל להתאמן עם נעליי וייטליפטינג?

אחת ולתמיד – בואו נסגור את הפינה לגבי נעלי וייטליפטינג.

מאמן אחד אומר "תקנה זה ישפר אותך" מאמן אחר אומר ששום דבר כבר לא יעזור לך וחבל על הכסף, מישהו אחר בכלל אומר שעדיף לעבוד בלי נעליים בשביל לשפר את הגמישות בקרסול. אז איפה הבעיה? שכולם צודקים.

איך זה יכול להיות?

נתחיל בלהבין מה נעלי הרמת משקולות באמת עושות ולמה בכלל משקולנים מקצועיים משתמשים בהן.

רוב נעלי הספורט שאתם נועלים הן נעלי ריצה, נעליים שתוכננו ועוצבו במיוחד בשביל ריצה ומטרתן הפשוטה היא לספוג את הדריכה שלכם בכל צעד.

תפקיד הרגל בהרמת משקולות הוא שונה, אנחנו לא רוצים להתקדם קדימה אלא לייצר כמה שיותר כוח מהרצפה במשיכה של המוט למעלה. ככל שנייצר יותר כוח כך המוט יעלה גבוה יותר.

נעל הרמת משקולות טיפוסית של ריבוק

כשאנחנו מושכים את המוט גבוה יותר – זה מקל עלינו להכנס מתחתיו. בנוסף לכך כשאנחנו רוצים לקום עם המוט אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו יציבים מספיק בשביל לקום בצורה יעילה כמה שיותר.

כמו שכבר שמתם לב, הסוד העיקרי הוא בעקב.

העקב בנעל הוא מוגבה, מה שמאפשר לנו לשבת בסקוואט עמוק יותר שמוסיף לנו יותר סיכויים להכנס מתחת למוט. בנוסף לסקוואט גם פלג הגוף העליון שלנו יכול להשאר בצורה אנכית יותר לרצפה מה שגורם לגוף להיות יציב יותר וגם מוריד עומס מהגב התחתון.
מעבר לכך בזווית זו של הקרסול אנוו יכולים לגייס יותר שרירים מייצבים ברגל.

יותר שרירים פועלים = יותר קל להרים.

חוץ מהעקב ניתן לשים לב ששטח הסוליה ישר יותר מנעל רגילה, מה שגורם ליותר מגע עם הרצפה ומכאן גם ליותר יציבות.

רגע, אז אם אני באמת אצליח להרים יותר עם נעל הרמת משקולות, למה השאר גם צודקים?

כי הכל יחסי.

אם יש לנו בעיות גמישות בקרסול, נעל הרמת משקולות תקל עלינו, אבל אלה לא באמת יפתרו לנו את הבעיה.

אמנם יהיה לי קצת יותר קל להכנס עכשיו לסנאץ' (Snatch) נמוך ואולי אני אפילו אצליח לשבור את השיא האישי שלי ב-5 קילו, אבל בערך שם זה נגמר, אם אני לא אטפל בבעיות הגמישות שלי אני לא באמת אצליח להשתפר כו שצריך.

מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה לא האם נעליים ישפרו אותי, אלא "האם מה שאני צריך בשביל להשתפר זה נעליים?".

שלא תבינו אותי לא נכון, אם בא לכם להתפנק בזוג נעלי וייטליפטינג חדשות סתם כי אתם יכולים, אין בזה שום דבר פסול!
אבל אל תשקרו לעצמכם, להתפנק סתם ככה זאת גם סיבה מעולה!

למתאמן אחר הסיבה לקנות נעליים יכולה להיות סתם תמריץ להתאמן טוב יותר, ואם זה מה שיגרום לכם להרים יותר – אז למה לא?

אבל ת'כלס, כמה אני צריך להרים בשביל להרוויח את הזכות ללבוש נעלי וייטליפטינג?

זה לא שקיימת נוסחה מיוחדת שאנחנו יכולים לעבוד לפיה, אבל יש לנו טבלאות שאנחנו גם ככה משתמשים בהן בוייטליפטינג – אז למה לא לעבוד איתן גם פה?

הסבר קטן על הטבלאות האלה:

בברית המועצות לשעבר ועד היום באותן מדינות נהוג דירוג ה-"מאסטר ספורט".

לכל ענף יש את שיטת הדירוג שלו והמטרה היא בעצם ליישר קו בין ענפי הספורט השונים תוך כדי קביעת רף רמה מסוים.
כשספורטאי קובע תוצאה מסויימת ומקבל את התואר "מאסטר ספורט" כל אדם ממוצע גם בלי ידע באותו ענף ספציפי יודע להעריך את רמת הספורטאי.

לפני שמגיעים לתואר מאסטר ספורט יש דרגות נמוכות יותר שניתן לקבוע את רמת הספורטאי לפיהן.

הדרגות הן (בסדר יורד):

– מאסטר ספורט בינלאומי.

– מאסטר ספורט – סגן מאסטר ספורט.

– דרגת בוגרים ראשונה.

– דרגה שניה ושלישית.

ואחריהן גם דרגות נוער ראשונה שניה ושלישית. דרגות הנוער הם עד גילאי 16.

אז איך אני משייך את עצמי לדרגה?

מאוד פשט – משקל הגוף שלי יגדיר את הקטגוריה שלי, והטוטאל האולימפי שלי (סכום של שיא אישי בסנאץ' ובקלין אנד ג'רק) יקבע את הרמה שלי. בבריה"מ כל דרגה זיכתה אותך גם בסיכה (שנענדה בכבוד די גדול) ובתעודה רשמית שמוכרת על-ידי כל הגורמים במדינה. אמנם לא תזכו כאן בסיכה אבל עדיין נחמד לדעת באיזה רמה אתם עומדים.

אגב, הטבלה הזאת די ישנה, למרות שהיא מ-2001 (מה שמסביר את חצאי הק"ג שהיו רשמיים בתחרויות באותה תקופה עדיין). היא רלוונטית מספיק להיום ונותנת לנו מענה מספיק טוב כי השינויים לא היו יותר גדולים מ-5 קילו לפה ולשם.

איך זה קשור לנעליים?

זה לא, אבל כששואלים אותי כמה אני צריך להרים בשביל שנעליים באמת יתחילו להיות משמעויות בשבילי, אני עונה שלדעתי לפחות דרגה שניה בנוער. ואני באמת מפרגן.

תגובות