Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

בסוף השבוע השלישי של נובמבר (17-18) נערכה באשדוד אליפות ישראל הפתוחה בפאוורליפטינג ,או הרמות כוח בעברית אם תרצו, של איגוד GPC/WPC.

אבל רגע, מה זה בכלל פווארליפטינג?

אז בקצרה ממש — ענף הפאוורליפטינג ('Powerlifting') מורכב משלוש הרמות בסיס שכולנו מכירים ובתקווה מבצעים – סקוואט, לחיצת חזה ודד-ליפט.

בתחרות, האתלטים מחולקים ע"פ קטגוריות משקל, גיל ומין. לכל מתחרה יש שלושה ניסיונות לבצע כל תרגיל עם המשקל המירבי אותו הוא יכול להרים. אחרי כל הרמה מתחרה יכול לבקש משקל גבוה יותר, אבל לא נמוך יותר. "נגעת נסעת!".

לכל תרגיל כללים ברורים ותנאים בהם יש לעמוד על מנת שההרמה תחשב כמוצלחת.

בסיום סוכמים את התוצאות הטובות ביותר מבין ההרמות המוצלחות ומתקבלת תוצאה שנקראת טוטאל — סכום בקילוגרמים של סקוואט, לחיצת חזה ודד-ליפט. לאחר מכן מכניסים את התוצאה לנוסחה שלוקחת בחשבון את הטוטאל יחד עם גיל ומשקל ומתקבל ניקוד. בעל הניקוד הגבוה ביותר זוכה.

אז הלכתי להתחרות באליפות האחרונה ו..

מבחינתי התחרות הזאת הייתה מאבק לא קטן. איך אמרו חכמינו בסדרה "עספור" – "אדם מתכנן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות".

ככה מצאתי את עצמי שישה שבועות לפני תחרות במצב פיזי ומנטלי בקנטים, עם רשימת "למה אני במצב הזה" מכאן ועד אילת ועם הרבה ספקות האם בכלל יש טעם להתחרות השנה. ואז התעורר הרוסי שבי, או יותר נכון הקול של האבא הרוסי שאומר "לך תהיה גבר!", והחלטתי שאני סוחט מעצמי את המקסימום בששת השבועות האלה ויהי מה.

זה התחיל רע מאוד עם משקלים שאני ריל להטיס ופתאום הרגישו לי כבדים. בשבוע השלישי עניינים קיבלו תפנית חדה וכל העסק התחיל לדפוק. יש אור בקצה המנהרה החשוכה הזאת אמרתי לעצמי!

אני VS. הסקוואט

הסקוואט היה המוקש הראשון מבחינתי. בתחרות בדצמבר שנה שעברה ספגתי קרע חלקי ברקטוס פמוריס (ארבע ראשי) מה שמנע ממני לבצע סקוואטים למשך שישה חודשים. השיקום בסקוואט התחיל מהתחתית, אשכרה ממשקל גוף.

אחר כך, חגתי הרמה של 60 ק"ג ואז חציתי בחזרה לאיזור התלת ספרתי ובששת השבועות האחרונים כמעט בכל אימון סקוואט היה שיא חדש בשבילי. באימונים הגעתי ל-170 ק"ג והמבחן האמיתי היה בתחרות עצמה.

כניסה ראשונה 175 ק"ג, קל.

185 ק"ג גם טס למעלה.

מתרגש לקראת ה-190 שפצע אותי בשנה הקודמת. נכנס מתחת למוט, מזדקף ואז…

מכירים את ההרגשה הזאת שלא נכנסת טוב מתחת למוט?

אז כזה.

"נגעת נסעת" כבר אמרתי? אז אומר לעצמי בראש שה-185 היה קל ויש לי רזרבות לפצות על על הכניסה הגרועה.

לא אשקר, ההרמה הייתה "מלחמה", עם תזוזה מאוד איטית בסטיקינג פויינט אבל ההרמה הושלמה בהצלחה ואני מסמן לעצמי וי ענק. בסיום מקצה הסקוואט אני מתמקם במקום השני בקטגוריה שלי כאשר המקום הראשון בפער של 10 ק"ג עלי עם סקוואט של 200 ק"ג.

לוחץ בחזה

עוברים ללחיצת חזה. כאן אני משלם בריבית על טעות של טירונים מאחד האימונים האחרונים. הוצאה לא טובה של המוט בבנץ' במכון והתעקשות טפשית שלי להמשיך גרמה לי למתיחה וכאבים באיזור החזה.

אז כבר בכניסה הראשונה 120 ק"ג מרגיש שדווקא יד ימין, החזקה שלי, לא נדלקת. המוט עולה באלכסון כשצד שמאל דוחף חזק משמעותית מימין. אני  מבין שלא שלא אצליח לעמוד בתכנון הראשוני ומעדכן שאבצע כניסה שניה ב-127.5 ק"ג.

מצליח לבצע את ההרמה אבל הקושי ניכר בשילוב ע הכאבים המתגברים. מנסה לסחוט עוד קצת עם 130 ק"ג אבל לא מצליח להשלים את ההרמה. הבחור מהמקום הראשון מגדיל את הפער עם 140 ק"ג בלחיצת החזה.

פער מת

הגיע זמן הדד ליפט. כנראה ההרמה האהובה עלי. כאן אני מקווה לצמצם את הפער למרות שהוא כבר די גדול. המספר שמהדהד לי בראש כבר כמה שבועות הוא 240. יעד שאם אני מגיע אליו הוא חתיכת הישג כי זה אומר שהרמתי בהצלחה שלוש פעמים משקל גוף.

כניסה ראשונה 220 ק"ג. קל אבל ה היה הסייף מוד שלי. כניסה שניה מזמין 235, השיא הנוכחי שלי. מסיים בהצלחה אבל היה קשה מהצפוי.

מזמין 240, מרביץ לעצמי, מדמיין את ההרמה בראש, מתעצבן, "תרביצו לי!" וכל השואו אוף הזה. ניגש, מתחיל למשוך וכלום, הגב לא מחזיק והישבן עולה. מוותר על ההרמה. המקום הראשון מושך 230 כלומר סוגר עליו ב-5 קילוגרם אבל זה לא מספיק.

סיימתי במקום השני בקטגוריה שלי עם טוטאל של 552.5 ק"ג על משקל גוף של 80 ק"ג. פחות מהיעד שהצבתי לעצמי, אבל אם להסתכל לאמת בפנים מנקודת ההתחלה ועד לתוצאה הסופית נשאר לי להודות בפניי שאני מרוצה מהתוצאה.

ובחדשות אחרות – מה עוד היה בתחרות?

בתחרות האחרונה השתתפו מתחרים מישראל, סלובקיה, גרמניה ורוסיה. אני מודה שהייתי מרוכז בתחרות האישית שלי אבל הנה לכם כמה אירועים שבכל זאת הספקתי לקלוט:

שיא עולם שנקבע על ידי יאניק ואלגוס בן ה-16 מסלובקיה בלחיצת חזה עם ציוד 340 ק"ג – (EQ).

לחיצת חזה מאוד מרשימה של אנדרה מורניקס מלטביה 270 ק"ג ללא ציוד (RAW).

דדליפט מאוד מרשים של אלכסנדר אלכסיינקו מישראל 280 ק"ג (RAW) במשקל גוף של 82 ק"ג.

אמנם היו עוד הרמות שחצו את רף ה-250 ק"ג אבל אלה נחרטו לי יותר מכולן.

בפן האישי, מה שכל כך קוסם לי בפאוורליפטינג זו הפשטות. זה ספורט שאפשר לשלב בחיים האמיתיים וכל אחד יכול לעשות. זה לא נדיר לראות באליפויות עולם מהנדסים או רואי חשבון מתחרים על תואר האליפות עם מספרים שנשמעים דמיניים לחלוטין.

ודבר נוסף, כולנו חזקים בדיבורים על כמה הרמנו במכון. בפאוורליפטינג אומרים: "לא משנה כמה הרמת או כמה אתה אומר שהרמת במכון, מה שהרמת על הפלטפורמה הוא שקובע". כאשר השיפוט אחיד לכולם והכללים ברורים יש לך הזדמנות באמת להוכיח לעצמך ולאחרים כמה אתה חזק.

וכמו שניתן לראות גם במקרה הספציפי שלי, כשיש יעד ברור ומוגדר בזמן, דברים טובים קורים.

לבסוף אני חייב לתת תודה קטנה אבל גדולה ליו"ר איגוד GPC/WPC ישראל ולרי טמילוב על אירגון סופר מרשים של האירוע. האיש תמיד אומר שתחרות זאת חגיגה לספורטאי. אני רוצה להגיד שבאמת גרמתם לזה להיות חגיגה של כוח וברזים עם אוירה מדהימה.

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X