12 חודשים של עבודה קשה יכולים להתאפיין בשניות בודדות.
אתה תרכב על רכבת הרים של רגשות, למעלה ולמטה, לאורך סוף שבוע שלם.
אתה כנראה תישן הרבה פחות ממה שאתה אמור, ובגלל שאתה חושב שאתה צריך לישון עכשיו, תצליח להרדם אפילו פחות.
ואם הדאגה לא משאירה אותך ער, אז הכאב כנראה יעשה את זה.
אוכל זה כלי. להכל יש את אותו הטעם, והוא קשה לבליעה. תהנה ללעוס את העוף והאורז שלך במשך יותר משעה.
לא יהיה לך תאבון, אבל אתה תדע שאתה צריך לאכול עכשיו יותר מתמיד.
ויש את האימונים עצמם. תתכונן ללכת למקום חשוך מכפי שהיית בו בעבר, תוך כדי שאתה מנסה להתחמק ולברוח מסופה של פסילות לאורך הדרך. אני מקווה שארזת יותר מאסטרטגיה אחת, כי אתה תצטרך כמה.
ציינתי שזה פחות מאחוז בודד? בואו נדבר על ה-99 האחרים…
להתאמן כדי להתחרות זה מאמץ מאוד בודד. אתה תפספס המון דברים והמון אנשים.
אתה אוהב את המועדון שלך? מצוין, כי אתה תעביר שם הרבה מאוד ערבים ארוכים וימי שבת במקום הזה.
אם אתה לא אוהב את המועדון שלך, הייתי מציע למצוא אחד שאתה כן אוהב ולהודיע לבעל הבית שאתה עובר לגור שם.
ספונסרים זה מגניב, אבל הם לא יגרמו לך לעשות את העבודה ולא יגרמו לך להרגיש יותר טוב אחרי זה.
אז מה אתה צריך לעשות?
אתה צריך להביט עמוק אל תוך עצמך ולהחליט למה אתה עושה את זה. אני יכול להגיד לך כבר עכשיו, שאם אתה עושה את זה בשביל החסויות, הפוסטים באינסטגרם או העשר שניות שאולי ירא אותך על המסך כשתתחרה, אז הקריירה שלך כמתחרה כנראה תהיה קצרה ולא מספקת.
אבל אני גם יכול להגיד לך שאם אתה עושה את זה מסיבות עמוקות יותר – בשבילך ובשביל האנשים שאתה אוהב, בגלל אהבת המסע ואהבת המשחק – זה בדיוק המקום שאתה רוצה להיות בו.
המסע הזה הוא לא קל, והזמן שתעביר ביעד שלך יהיה קצר, אבל בשביל הסיבות הנכונות לאדם הנכון, זה לחלוטין שווה את זה.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.