בשבועיים האחרונים ליויתי ולקחתי חלק בשתי קבוצות מדהימות. האחת- טאף מאדר ישראל אשר ייצגה את קרוספיט פתח תקווה ומדינתנו הקטנה בתחרות במערב לונדון בפעם השלישית. רק אחד עשר ימים לאחר מכן, התייצבנו 4 מתוך המשלחת מחוזקים בעוד 2 חברים מהבוקס על קו הזינוק של מירוץ השליחים הגדול בישראל למרחק של 215 ק"מ.
Rewind…
טאף מאדר: משחק מילים חביב שמתאר מסלול שהוא כל מיני דברים חו מחביב. בתרגום סימולטני ולא מאוד מוצלח: "בן זונה קשוח ובוצי".
ובאמת, איך עוד אפשר לתאר אדם שמוכן לעבור 12 מיילים (קצת יותר מ-20 קילומטרים) של מסלול מכשולים שפותח על ידי הכוחות המיוחדים הבריטיים? המסלול גדוש קצפת של בוץ טובעני ומעל ל-20 תחנות מכשולים נוספות, שעזרו למתג אותו, ברוח הפרסומת של קרלסברג, בכינוי המבטיח: "כנראה המסלול הקשה ביותר עלי אדמות".
לפני המשלחת השנייה לטאף מאדר, כתבתי פוסט שהזכיר לעצמי למה אני עושה את זה עוד פעם. אחרי הפעם השלישית ובעיקר לאחר שהתייצבנו זמן קצר כל כך לאחר מכן על קו הזינוק של הר לעמק, אני מרגיש צורך לשתף שוב בכמה סיבות למה לעשות את הטירוף הסיבולתי הזה שנראה כל כך מוזר ל (מרבית) הקרוספיטרים.
1. בגלל השלוק הראשון של הבירה שאחרי.פשוט ככה. אין כמו חצי ליטר של בירה קפואה אחרי ריצה דרך חוטי חשמל.
2. בגלל הרגע הזה שאתה אומר לעצמך שאתה לא יכול יותר… ואז ממשיך.
3. כי אין תחליף להרגשה שהתגברת על הפחדים שלך. בתחרות הראשונה אחד המכשולים הראשונים היה "רשת העכביש"- חבלי סיריים אשר שזורים שתי וערב ומתנשאים בין שני עצי אלון לגובה של כ-15 מטרים. אני זוכר את עצמי מביט למעלה, לוקח שתי נשימות ומתחיל לטפס. כשהרגליים נגעו בקרקע בקצה השני הייתי בפסגת העולם. בתחרות האחרונה נהנתי לראות את חברי הקבוצה זוחלים ורצים דרך חוטי החשמל למרות שאני החלטתי שפעם שלישית זה כבר יותר מדי בשבילי.
4. בגלל עבודת הצוות. כי אן עוד תחרות שדומה לזו בעולם. כאן אין מדידת זמנים רשמיתו והמשתתפים נשבעים, בכריעה על הברך עם יד ימין על הלב לשים את "הרעות ועבודת הצוות לפני התחרות".
5. כי זאת לא תחרות, זה פסטיבל מטורף! באיזה עוד ריצת מרתון או תחרות איש ברזל ראיתם גברים מבוגרים בחצאיות לפני קו הזינוק?
6. כי לא משנה כמה תחרויות סיבולת תעשו, אין דבר שדומה לטאף מאדר! אני הראשון שמוריד את הכובע בפני כל ספורטאי באשר הוא אבל יש משהו אחר באירוע הזה. כאן נבחן החוסן הנפשי והגופני שלך (בעיקר באירועים המתקיימים באנגליה הקפואה) מול איתני הטבע למשך מרחק של עשרות קילומטרים בשילוב עם מכשולים… מחפשי האתגרים והמכורים לאדרנלין- זאת התחרות בשבילכם.
7. כי מתי עוד יצא לך לעבור "תרפייה באמצעות מכות חשמל"? בינינו, מי לא רוצה לרוץ דרך 10,000 וולטים של כאב?
8. כי יש כאן הרבה יותר מספורט. המשלחות חיברו ביחד עולים חדשים, ותיקים וישראלים. ביחד הפכנו להיות משפחה ועשינו קצת טוב לחיילים בודדים על הדרך.
9. כי יש משהו אחר בלחלוק חוויה כזאת עם צוות. בעמידה על הרמפה הנישאת לגובה שמונה מטרים מעל הקרקע כשבתחתית אגם מלאכותי אשר מלא במי קרח, יש משהו מעודד בלדעת שאתה לא הולך לקפוץ פנימה לבד.
10. כי חיים רק פעם אחת. קלישאה? ברור. זוכרים את הטופס הרפואי אשר המשתתפים חייבים לחתום עליו? אזכיר לכם: הוא כולל סעיף מלבב בשם” :Death Waiver אני מקבל ומבין שחלק מהסיכונים יכולים להוביל לפציעות אשר עלולות להיות קלות, בינוניות וקשות…", נאמר בחלק הזה לפני הסבר מפורט יותר על פירוט הפציעות, החבלות והנויות שעלולות להיגרם במהלך המסלול. כחלק ממטר הביקורת שספגתי על ההשתפות בטאף מאדר, חזרו הקולות שלא הבינו את הצורך להעמיד את עצמי ואת הספורטאים שלי בסכנות כאלה. כנראה שהתשובה נמצאת בתחילת הסעיף הזה. אם אנחנו לא דוחפים את עצמו לקצה גבול היכולת ומסתכנים… מה בעצם אנחנו עושים עם החיים?
אז מה הקשר לכותרת אתם שואלים? למה אני כל כך אוהב קרוספיט? כי מעבר למתודולוגיות, המאמרים המדעיים, קורסי ההסמכה השונים ואנשי המקצוע שנמצאים בתוך הספורט הזה…אין כמו הוכחות מהשטח!
ארבעה מאיתנו, נעמה, מני, אבישי ואני, גמענו כ-20 ק"מ בטאף מאדר במסלול מאתגר וכמה ימים לאחר מכן עוד כ-30 ק"מ באינטרוולים מאתגרים לא פחות על פני 24 שעות של מירוץ שליחים בשטח. ביום לאחר הר לעמק כבר ביצעתי שני אימונים ("הלן" הכולל שלושה סיבובים עם 400 מטר ריצה היה אחד מהם) ויומיים לאחר מכן אימון עליות בחוף. אז מה אני מנסה להגיד כאן בעצם? כבר כתבתי כאן שהשורה התחתונה היא כנראה תמצית הסיבה שאימוני קרוספיט הם הדרך הטובה ביותר להשגה של כל יעד ארוך טווח. נכון, סיימנו רק במקום הרביעי בהר לעמק בקטגוריה שלנו, ונכון, אף אחד מאיתנו אינו רץ עלית. מצד שני, אחרי שני מירוצים כ"כ תובעניים, המשכנו להתאמן כרגיל והכי חשוב ללא פציעות!
חושבים אחרת? אשמח לשמוע!
שכחת שגם אני עשיתי את M2V בקבוצת שחיינים רצים
שכחתי גם שאתה המבוגר ביותר בקבוצה והישראלי המבוגר ביותר שעשה את טאף מאדר אי פעם! אה , ושאתה תותח!
Doron Pryluk שכחתי שגם בין לבין גם רצתי את הרצלייה (פעם עם אשתי 10K ואחרי כן עם בני 2K) .. הגי עושה את שלו ….חהחהחה