נטע ברונשטיין מקרוספיט כפר סבא היא אחת המתחרות המובילות בארץ, עם מקום שני באופן בשנה שעברה ומקם שמיני השנה. אבל השנה הייתה מורכבת הרבה יותר עבורה, כשהיא עשתה את האופן בנוסף על האחריות שלה כלפי נבחרת ישראל בהרמת משקולות – ובדרך לאליפות אירופה.
לאחר שקיבלה הצעה להצטרף לנבחרת, המעבר של ברונשטיין היה עמוס: "הייתי שבוע אחרי שבוע במחנות אימונים בוינגייט, עם הבנות הכי טובות בארץ. זה היה משהו שלא הייתי רגילה אליו". באותה תקופה הודיעו להן על מחנה אימונים לקראת אליפות אירופה, ונטע החליטה שהיא צריכה להרוויח את המקום הזה. הפחד שלה ושל המאמן שלה, רון כפרי, היה שהמחנה אימונים הזה יפול על האופן.
"אנחנו עובדים לקראת לטוס לריג'יונלס כקבוצה כבר שלוש שנים, והתחושה הייתה שהשנה זאת השנה שלנו". למרות זאת, המחנה התקיים לאורך כל חודש מרץ. נפלה ההחלטה שנטע תיסע בכל זאת. "את 17.1 ו-17.2 עשיתי בארץ ועשיתי תוצאה טובה, שאני מרוצה ממנה". אחרי שעשתה ניסיון שני ב-17.2, היא עלתה על המטוס. בגיאורגיה היה להם שבוע הסתגלות, שנטע השתמשה בו כדי להתכונן מנטאלית לאימון השלישי. "זה היה כיף, להסתובב בחו"ל כנבחרת, וזה מחנה אימונים ראשון".
בחמישי בלילה היא ראתה את ההכרזה של 17.3. ברגע שהיא ראתה שיש צורך במתח, היא הבינה שהיא לא תוכל לעשות את זה באתר המחנה שלה. "אני ורון ניסינו לסדר עם מישהי אמריקאית שגרה בגיאורגיה שתוכל לעזור לנו. חיפשנו ואין אפילייטס בגיאורגיה, ואיכשהו הגענו אליה". בשבוע הראשון שלה במחנה היה איתה שחר וילנסקי, בן ה-15 מכפר סבא. ביחד עם שחר וניקול רובנוביץ', הם יצאו במונית לקראת הכתובת שהיא נתנה לה. "הנהג מונית הלך לאיבוד, ונסענו 40 דקות בלי לדעת איפה אנחנו נמצאים. המזל הכי גדול שלי היה שניקול דוברת רוסית וגיאורגיה היא מדינה דוברת רוסית".
"אנחנו מגיעים לכתובת וזה מרתף קטן בבית של מישהו. התקרה הייתה נורא נמוכה, ברמה שאתה יכול לקפוץ ולגעת בתקרה." גם הציוד לא היה אידיאלי. "ראינו מוטות וראינו פלטות. היא אמרה לנו לא לדאוג, יש את הכל. בצורות מוזרות אולי, אבל יש הכל. חוץ ממגנזיום. לא היה מגנזיום." תוך כדי החימום, המחשבה היחידה שעברה להם בראש הייתה לא לדפוק את הראש בתקרה כשהם על המתח. "אולי זה היה הפחד מלדפוק את הראש, אולי הלחץ, אולי התחושה שאני מחליקה כי אין מגנזיום… נכנסתי להתקף פאניקה. עצרתי באמצע, ולא ידעתי מה אני עושה. אין אפשרות אחרת, אין מקום אחר שיקבל אותי עכשיו".
המדריכה האמריקאית לקחה את נטע לחדר צדדי חשוך, ואמרה "את הולכת לעשות עכשיו דמיון מודרך". במשך שמונה דקות המדריכה העבירה את נטע את האימון בדמיונה, ואיך היא מתמודדת עם הציוד שיש לה, איך היא מצליחה לבצע את המתח או נכנסת לסנאצ' של 60 קילו. לאחר שמונה דקות, המדריכה אפילו מצאה גוש מגנזיום קטן. "בגלל אילוצי לו"ז של המחנה אימונים, לא היה לי זמן אחר, ולא היה מקום אחר. שמתי מלא טייפ, כדי שלא יהיה סיכוי שאני אחליק ואמרתי לעצמי שזה פשוט עכשיו או לעולם לא".
אומנם מאוכזבת מהתוצאה שלה, כי במגרש הביתי שלה היא יכלה לעשות יותר, זו הייתה תוצאה שעדיין הייתה טובה מספיק כדי להשיג לה את המקום השלישי בארץ לאימון הזה. "במונית בדרך חזרה, כשהאדרנלין ירד, עלו לי דמעות מההתרגשות. חזרתי למלון בתחושת הקלה מטורפת. סיימנו אחד, נשארו עוד שניים. חשבתי על הקבוצה, חשבתי על התגובה של רון, לא הייתי שקטה".
השבוע השני בגיאורגיה היה קצת אחרת. הם התחילו להתאמן לפי הלו"ז, וזה לא היה קל. "באיזשהו שלב היה לי גם איזה רגע משבר. פשוט קלטתי שקשה לי. זאת הפעם הראשונה שאני מתאמנת בהרמת משקולות ככה". המחשבה שלה נדדה באופן קבוע לאופן: איפה היא תעשה את האימון, מה הוא יהיה? איך היא תעשה את זה? סופי השבוע שלה תוכננו בצורה כזאת שהם היו מוקדשים לעבודה כבדה. "זה שרף לי המון אנרגיה מלחשוב על זה. אני כל הזמן חשבתי שאני לא עושה מספיק".
לאורך כל השבוע היא התאמנה במחנה האימונים ולא עשתה קרוספיט בכלל. ככל שיום שישי התקרב, המחשבות על האופן עלו שוב. ההימורים היו לקראת האימון החוזר של 16.4. בגלל הוולבול שבאימון, היא לא יכלה לעשות את זה במרתף שהיא הייתה בו באותו שבוע. המדריכה האמריקאית טענה שיש לה מקום חלופי שנטע תוכל לבצע בו את האימון, והן קבעו לדבר ביום שישי ויתאמו שעה.
בזמן שנטע חיכתה לשיחה ומנסה לתפוס את האמריקאית, הנבחרת כבר יצאה לאימון והספיקו לחזור. נטע שהתעצבנה בזמן הזה, יצרה קשר עם אלכס אומנצב, לוחם הג'יוג'יטסו שעבר לגיאורגיה ושלח לה הודעה בתחילת מחנה האימונים. היא שאלה אותו לגבי מקום שהיא תוכל להתאמן בו, והוא נתן לה רשימת מקומות בהם היא תוכל לעשות את האימון: הם לא מועדוני קרוספיט, אבל יש שם ציוד.
הוא כיוון אותה לחדר כושר בשם Champions Academy, שכלל ארבע קומות שונות של חדרי כושר בעלי ייעוד שונה. היא הייתה לבד. היחיד שהיה איתה יה הנהג של המחנה, והם ביחד יצאו לנסיעה של 40 דקות אל עיר הבירה, שם היא תוכל לעשות את האימון. "הגעתי לשם ואמרתי, אוקיי – אני לא בבוקס. זה אומר שאין לי גובה לוולבולס, אין לי קיר לעשות עליו האנדסטאנד… זה להתחיל מאפס. איכשהו הרשו לי להוריד מכשיר חתירה מהקומה השלישית לקומה הראשונה, כי רק הקומה הראשונה הייתה גבוהה מספיק בשביל לזרוק את הוולבול. מצאתי קיר שבדיוק צבעו אותו שיכולתי לעשות עליו עמידות ידיים, ואמרתי סליחה כי אני הולכת להדביק עליו סימון".
"כל המדידות לסטנדרטים זה משהו שזורם כשאתה בקבוצה שלך בבית, אבל הייתי לגמרי לבד. התחלתי להרים טלפונים לנדב (לנסמן, קרוספיט כפר סבא), לרון, לכל מי שיכול לעזור לי ולהסביר לי איך למדוד כמו שצריך. ראיתי שחור, לא הצלחתי להבין אם אני מודדת באינצ'ים או במטרים. מהלחץ התחלתי להזיע." הנהג עזר לה לסדר את הסטנדרט, למרות שהוא לא ידע מה הוא עושה, אבל כל ההתנהלות רוקנה אותה. "זה לא היה מצב נוח, והתנאים לא היו טובים בכלל. ההתעסקות הזאת הייתה קשה. נכנסתי עם חיוך, אבל הרגשתי שמההתחלה לא מצליח לי. סיימתי עם הקלה, כי סיימתי, אבל זה היה רגע משבר: עשיתי עשר חזרות פחות משנה שעברה".
הקושי של המחנה, התוצה הלא מוצלחת, התזונה השונה, המרחק מהבית ומהקבוצה נערמו כולם באותו הרגע. "לא ידעתי איך אני ממשיכה. חשבתי על המשקלים של השבוע, והרגשתי ששום דבר לא עובד. למזלי, הנבחרת הרימה אותי, במיוחד רייצ'ל (הייז, חברת נבחרת), שהייתה ועודדה אותי. זאת הייתה נקודת שבירה מאוד גדולה, ואני אזכור אותה עוד הרבה זמן". באותו זמן הנבחרת החליטה לקצר את המחנה ביומיים, שיועדו במקור להיות ימי מנוחה בגיאורגיה. זה הסתדר בדיוק: את האימון האחרון לאופן היא תעשה בכפר סבא, במגרש הביתי שלה.
למרות זאת, רון רצה שהיא תעשה ניסיון ראשון לאימון בגיאורגיה, לפני שהיא חוזרת לארץ. הקדמת הטיסה הרגיעה אותה והכניס בה כוחות חדשים. "ידעתי שאם אני לא נרגעת, אני הורסת לעצמי. הקשבתי יותר לגוף ונתתי לו לעבוד נכון. גם אם זה כלל להוריד נפח. התחושה הייתה של 'לשרוד את זה'".
האימון האחרון היה קל יותר מבחינה לוגיסטית, מכיוון שכלל רק מוט וחבל. "חיכיתי שכולם יסיימו עם ההנפות, ואז כל הנבחרת עזרה לי – דוד ליטבינוב היה עם המצלמה ורייצ'ל שפטה אותי. אבל לא היו פלטות גדולות, רק פלטת קטנות. זה לא היה נוח, אבל זה לא היה המקרה הכי גרוע שקרה שם". התוצאה לא הייתה טובה, אבל הרגיעה אותה המחשבה שיש לה ניסיון נוסף ביום שני בחזרה בארץ.
אך הניסיון החוזר בארץ לא עלה טוב. "אין לי איך להסביר את זה, פשוט לא עבד לי. רציתי להשבר, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להרגע, כי אם אני נשברת עכשיו – הלכה אליפות אירופה". היא אמרה לעצמה "תוך שבוע את טסה לקרואטיה. תאגרי כוחות. תתאוששי. תתאפסי. שבוע הבא את על הבמה".
קרואטיה הייתה שונה לחלוטין מגיאורגיה: מלון חמישה כוכבים בעיר נופש על חוף הים עם 24 מעלות, בניגוד מוחלט לקור של גיאורגיה. "לקחתי איתי רסקיו. זה שאתה שם לא אומר שתה לא מתרגש. נכנסנו לאולם וראינו את הכל. כל הדברים שראיתי ביוטוב ובאינסטגרם, בהוקגריפ. אתה לא קולט שזה קורה".
היא ידעה שהיא מגיעה לתחרות לא בשיאה: החודש האחרון היה קשה במיוחד, והירידה במשקל לא הקלה. "אני ורון החלטנו שזאת פעם ראשונה על במה בינלאומית, ואנחנו באים במטרה אחת – נהנים. להגיע ולהתנסות, להרגיש איך זה כדי שאני אוכל לכוון למטרות גדולות יותר לעתיד. לא השליתי את עצמי שאני אעשה פודיום. כבר לא פחדתי להכשל, רק רציתי לספוג את החוויה. זאת הייתה החוויה הכי כיפית שהייתה לי בשנים של כספורטאית".
"אתה מדבר עם אלופי אירופה באוטובוס, מסתובב עם כל השמות הכי גדולים בענף. אנשים שהם הספורטאים של הענף, ואתה פתאום אחד מהם. מימין נבחרת איטליה ומשמאל נבחרת רוסיה. עד שאתה לא חווה דבר כזה, אתה לא מבין את זה. באיזשהו שלב אמרתי – לא אכפת לי כמה אני לא במיטב שלי, תראו איפה אני נמצאת!".
הניסיון באליפות אירופה הכניס בנטע רעב לעוד: היא כרגע ניצבת עם העיניים קדימה אל ה-RFA, ומאז שחזרה לארץ היא חזרה לקרוספיט במשרה מלאה. לא הרבה לאחר ה-RFA, היא הולכת להתחרות עם הנבחרת של כפר סבא בריג'יונלס במדריד. ואולי, בעתיד, נראה אותה גם באליפות העולם.
אנו מזמינים אתכם לצפות בנטע, כשהיא מתמודדת באתגר הקרב והבא שלה: ה-RFA 2017 (אליפות הכושר הגופני של ישראל ביוזמת Salsport), שתתקיים בתאריכים 19-20/05 בהיכל קבוצת שלמה בתל-אביב. להרשמה וכרטיסים הקליקו כאן.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.