מקצה הגברים – תחילתו של דור חדש
הגידו שלום לריץ' פרונינג, ג'ייסון קאליפא וכריס ספילר. קבלו את נוח אולסן, ביורגווין גודמנסון, בן סמית' ומת'יו פרייזר – השמות הכי גדולים כרגע בספורט. עם פרישתם של ריץ' וג'ייסון ומעברם למקצה הקבוצות, נפער חור בלוח התוצאות שאפשר לאתלטים חדשים להתקדם וליצור הישגים לאורך כל התחרות. השלכה נוספת של אותה עזיבה היא דרבון נוסף עבור מתחרים וותיקים יותר שעד כה היו צריכים להתמודד איתם למשך שנים רבות – בינהם דן ביילי, ספנסר הנדל וסקוט פנצ'יק. לראייה, דן ביילי שבר שיא אישי והגיע הכי קרוב לפודיום מאי פעם וסיים במקום הרביעי, בעוד פנצ'יק הצליח לשמור על העקביות שלו ולהפעיל למשחקים ולסיים בעשירייה (לא מטלה פשוטה עבור אתלט ותיק כמוהו).
בן סמית': צדק פואטי
הכירו את בן סמית', רק בן 25 וכבר הספיק להגיע למשחקים שבע פעמים (אמא בטח גאה) כשבפעם השביעית הוא לוקח את תואר האיש בעל הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם. בן שהה בצילו של פרונינג כבר שנים, כשכל שנה נאבק מחדש להגיע למשחקים, עם סיומי פודיום מעת לעת. כל זה כשהוא מתאמן בחלק הארי של התקופה הזאת לבד בביתו במרתף בחדר דחוס שנתחם על ידי מקרר (כנראה שזו הסיבה לההנפות המדויקות שלו).
אי אפשר שלא לרצות פשוט לתת לו את התואר. הדבר שמשקף הכי טוב את הגישה שלו הוא חלקיק מהפרופיל הישן שלו באתר משחקי הקרוספיט: “Least Favorite WOD: N/A.”
מת'יו פרייזר: כשהשודד נשדד
בתור צופה במשחקים, הרגע שהכי חיכיתי בעונה לו הוא הרגע שבו מת'יו יעלה למקום הראשון בפודיום. למי שלא מכיר, מת'יו היה הפייבוריט המוחלט לנצח במשחקים השנה, אחרי שבשנה שעברה סיים במקום השני, כשג'ייסון קאליפא ותיק המשחקים מאחוריו וריץ' פרונינג (כמובן) מלפניו – כל זה בשנת הבכורה שלו במשחקים.
משקולן אולימפי בעברו וחיית סיבולת (באופן מפתיע סיים את מקצה ה-Murph במקום השני!) – למ'תיו היו את כל סמלי ההיכר של אלוף. אבל השודד נשדד על-ידי בן סמית'. מת'יו אמנם הוביל היטב בחלקים בתחרות, אך בשני המקצים האחרונים ספג לא מעט חזרות פסולות כשנדרש להתמודד עם Strict Deficit Handstand Pushups. הרגעים הללו נתנו לבן את המרווח שהיה צריך בשביל לקחת את הניקוד שנתן לו את המקום הראשון.
זעם נורדי: ביורגווין גודמנדסון
מה קורה שזורקים איסלנדי לקהל של אמריקאים? מקום שלישי קורה. לא ברור מה מאכילים אותם שם באיסלנד, אבל לא משנה מה – הם עושים את מה שהם עושים נכון. דיברנו כבר על הדומיננטיות המתחרות מצפון אירופה והפעם נוכחו לראות מתחרה ממלא פונקציה דומה. ביורגווין הגיח מאנונימיות והתגנב למקום השלישי במשחקי הקרוספיט. בשנת הבכורה שלו במשחקים שהייתה למעשה השנה שעברה, סיים במקום ה-26 (!).
קרדיט צילום: ריבוק ישראל
מקצה הצוותים
ההיילייט הגדול במקצה היה הנצחון של הצוות של ריץ' פרונינג, CrossFit Mayhem Freedom. מה שאשש את התופעה שכולם חשדו בקיומה – הלא היא ה-"Froning Effect" – היכולת של ריץ' לגרום לאנשים בסביבתו לבצע הרבה יותר טוב מהרגיל. הצוות של ריץ' קטף הניצחון בקלילות ונינוחות יחסית, עם אופוזיציה שבאה בעיקר מכיוון הצוות של ג'ייסון קאליפא – Team Norcal.
אבל, הצוות של Team Norcal איבד את מירנה אולדרויד, חברת צוות דומיננטיות במיוחד, כשנפצעה בברך וקרעה את רצועת ה-ACL שלה. האובדן גרם לכך שמן הסתם, הצוות של ג'ייסון ביצע באופן סאב-אופטימלי. אז האם מבחן התחרות היה מהימן? האם התוצאות היו נראות אחרת אם הצוות של ג'ייסון, שהורכב מאתלטים חזקים לא פחות היה נמצא בכוח מלא? אוכל למחשבה. בכל מקרה, קשה להטיל ספק ביכולות של פרנוניג בתור קפטן ואתלט וכמובן באלה של הצוות שלו עצמו.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.